שנים רבות תהליך חשבון הנפש הקשור ליום כיפור הילך עלי קסם.
היה משהו בעצירה, בהתבוננות בחשיבה על מה שקרה במהלך השנה שהיתה, שנראה לי נכון, מתאים, מקדם, מועיל ואף מסקרן.
בשנים האחרונות קרו כמה דברים, שעמעמו את הקסם.
דרך שיעורי מחול הטמעתי את האמירה של אחד המורים, כדרך משלו לדבר את שיטת המחול כולה: always transition never position,
הבא ללמד אותנו כי התנועה היא אחד הביטויים המהותיים של החיים וכל התבוננות ובחינה שלהם אפשר וכדאי לעשות בזמן שממשיכים לנוע.
מאחר ואני מרבה לרקוד בימים אלו, החוויה של תכנים ועניינים שונים לא מודעים שצפים ועולים מדי שיעור והחיבור בין התבוננות לתנועה נהיה חזק, מסקרן ובעיקר מאוד נוכח.
מה עוד קרה?
בעיצומה של למידת תורת הנפש הבודהיסטית נחשפתי למשפט:
"סליחה היא הנכונות לוותר על עבר טוב יותר".
(מעניין לכמה מקורות מיוחס משפט זה, אך כנראה שהמקור הוא טיך נאת האן).
המשפט הזה, שנחרט בראשי מאז ששמעתיו לראשונה,כאן, אומר, בעיני, קודם כל לסלוח לעצמנו ולקבל את העבר כולל השגיאות הטעויות וההחמצות כפי שהוא ואולי אף להתבונן על עצמנו בהבנה שזו הייתה דרכנו לבנות את עצמנו.
סליחה היא משימה נפלאה ומאתגרת בפני עצמה, מעדיפה להשקיע בה, עם כל המשתמע מכך לגבי קבלת העבר וההווה.
חברתי גיל הסבה את תשומת ליבי כי בהתרת הנדרים בכיפור יש גם פרק של התרת קללות ובו כתוב:
"מֻתָּרִים יִהְיוּ..... חֲלוֹמוֹת רָעִים וּפִתְרוֹנוֹת רָעִים..... וְכֵן קְלָלוֹת שֶׁקִּלְּלוּ אֶתְכֶם אֲחֵרִים אוֹ שֶׁקִּלַּלְתֶּם אֶת עַצְמְכֶם בְּכָל אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה." אכן, משהו ברוח היכולת לסלוח ולמחול לעצמנו.
ולבסוף, עוד משהו בעניין הביטוי חשבונפש.
לאחרונה מושכים את תשומת ליבי "גושי מילים" (ביטוי של ג'ורג' אורוול עליו אתם יכולים לקרוא כאן) ומנסה לאוורר ולהבין אותם קצת יותר.
גם חשבונפש יכול להיות מאותו סוג ושווה לאורר ולהטיל ספק.
"חשבון נפש"-
עם מי בדיוק אני מתחשבנת ולשם מה?
מי מגיש את החשבון ומי צריך לשלם אותו?
מכביד מדי על נפשי, מעדיפה לטפח אותה בחמלה ולהיות kind לנפשי ולא להתחשבן איתה.
ולקראת ערב כיפור תשפ"א- שנהיה כולנו בעלי יותר חמלה, kindness וסליחה קודם כלפי עצמנו וגם כלפי אחרים.