קבוצת הנחנכים שישבה מולי הייתה קצת נבוכה.
הזמנתי אותם לשתף בחוויותיהם כנחנכים ובחדר השתררה דממה.
חשבתי: רק התחלנו, עוד לא התחממו, עליי לזכור שזה תהליך שיש בו פרטיות ואינטימיות.
בעודי חושבת הזדקפה אחת המשתתפות ואמרה:
"לאף אחד כאן לא נעים להגיד, אבל דברנו בינינו וצריך שהדברים ייאמרו.
אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים חניכה, ובסך הכול זה ממש מהלך יפה, רק העיתוי שלו ממש בעייתי. אנחנו חדשים פה, עוד לא יודעים אפילו מה נחוץ לנו ויוצאים קצת פסיביים ומגמגמים מול המנטורים שמפנים את זמנם וכל כך רוצים לעזור לנו.
אם היו שואלים אותנו היינו אומרים: 'חכו קצת, תנו לראות איפה אנחנו חיים ואז בשמחה'".
ואתם בוודאי תוהים:
למה באמת לא שאלו אותם?
בעיקר משום שחלק נכבד מתכניות המנטורינג, גם אלו שאני שותפה להן, שמות דגש על בחירה נכונה וחשובה של המנטורים ועל הכשרתם.
הנחנכים מאותרים, על פי רוב, בצמתים- כמו כניסה לארגון, או אירועים- כמו תלונות של הצוות על המנהל, ואז מחליט הארגון כי זהו זמן חשוב שמצריך ליווי של מנטור.
מעטים הנחנכים שיגידו: " לא תודה, אני אסתדר" או "תודה, זה יתאים לי עוד חצי שנה".
ולכך יש השפעה גדולה על המחויבות ועל התרומה של התהליך להם כנחנכים, ללמידה של המנטורים מהם ולתרומתו לארגון.
אף שיש תהליכים מוצלחים שהתחילו כך, בואו נבחן אפשרות אחרת.
בואו נבחן תהליך שבו ההשקעה הארגונית העיקרית היא בנחנכים.
מדוע?
כי על מנת שהתהליך יהיה מועיל ומוצלח יותר, חשוב לקחת עליו בעלות ולדעת לנהל אותו בצורה נכונה- וכשהנחנך וצרכיו במרכז, הסיכוי שזה יקרה גדול יותר.
למה הכוונה? לדוגמא:
הנחנכים מקבלים הכשרה "כיצד להפיק את המיטב מתהליך חניכה".
הנחנכים מקבלים את הזכות לבחור את החונך.
הנחנכים מקבלים ליווי קבוצתי במשך התהליך על מנת לאפשר להם ללמוד זה מזה ולפתור בעיות בתנועה.
כדי להרחיב תפיסה זו בואו נלמד ממה שקורה בנושא בעולם.
לאחרונה פותחו מספר טכנולוגיות מרתקות לעידוד ולתמיכה בתהליכי מנטורינג.
אחת המסקרנות שביניהן היא טכנולוגיה ששמה במרכז את:
הגדרת הצרכים של הנחנך- על ידי הנחנך, כשלב ראשון בתהליך.
ובחירת החונך, על ידי הנחנך, בהתאם להגדרת צרכים אלו.
הטכנולוגיה מותאמת לצרכים שהגדיר לעצמו הנחנך, במסגרת למידת התפקיד, השתלבות בארגון והתפתחות אישית במקצוע.
הנה הקישור:
בהרווארד ביזנס ריביו נכתב לפני שנתיים מאמר מעניין:
הכותבים, שני רופאים המחשיבים מאוד את המנטורינג בתחום הרפואה, מצביעים על הפער בין תשומת הלב למנטורים ולמה שנחוץ להם על מנת לבצע תהליך מועיל לבין תשומת הלב המעטה הניתנת לנחנכים, למרות המרכזיות שלהם בתהליך. מאחר והם רואים את התהליך כריקוד משותף, חשוב כי שני הרקדנים יקבלו מידה זהה, לפחות, של תשומת הלב להצלחת התהליך.
הם מציעים לנחנכים לשים לב לשש מיומנויות בסיסיות הנחוצות להם על מנת שיהיה תהליך מועיל ומוצלח והנה הן:
טרם התהליך- הבהר לעצמך- מה נחוץ לך.
לאור הנ"ל- בחר בתבונה את המנטור המתאים לך.
עמוד בהבטחותיך ושמור על איכות התוצרים שברצונך להביא לתהליך.
כבד את זמנו של המנטור.
שים לב והישמר ממהמורות בדרך- רצונך לרצות את המנטור או ביטולים חוזרים ונשנים של מפגשים על ידי המנטור.
היה מעורב ואנרגטי.
במאמר הם מרחיבים ומדגימים כיצד כל מיומנות תורמת לתהליך מנטורינג מוצלח, לשיח פתוח ולכך שהנחנכים יהיו יותר מעורבים בו.
וכל זאת- במסגרת העידוד ליזום ולעצב תהליכי מנטורינג נוספים וחדשים.