בתחילת דרכי כמנחה, עבדתי הרבה עם קבוצות של תיכוניסטים.
הם היו מגיעים תמיד עם מחנך/ת הכיתה.
לפני כן נהגו מנהלי הצוותים שלנו לקיים שיחות הכנה עם המחנכים, הן בבתי הספר והן בהגיעם לסדנא, ובשיחות אלו, הייתה הנחיה ברורה:
השתתפותכם בקבוצות יכולה להזיק לפתיחות של התלמידים, אתם יכולים לשבת מחוץ למעגל, בשקט, ואם זה קשה לכם- אתם מוזמנים ליהנות מזמן פנוי.
המחנכים, בדרך כלל, קבלו את ההנחיות. רובם התחילו בהקשבה לקבוצה ועברו לזמן פנוי, חלקם נכחו בקבוצות לאורך כל הסדנא ולעיתים אף חפשו דרך לשוחח עם המנחים בהפסקות.
לעומתם, זכורה לי היטב מחנכת אחת שהתרעמה על ההנחיה ואמרה:
"אני איתם בטוב וברע, בציונים ובשיחות ההורים, בלחץ של בית ספר, ובכל ההצלחות והקשיים- מה עושה אותי כאן מיותרת או מפריעה?"
מובן שהיא עברה לטיפולו של מנהל הצוות.
כשהתחלתי להנחות בארגונים, היה לי מעין De-Javu, הפעם היו אלו המנהלים שנוכחותם מפריעה לפתיחות של המשתתפים ובכך גם ליעילות הסדנא ולתועלת שבה.
הרבה קרה מאז- גם בארגונים וגם בתפיסות לגבי מטרותיהן ויעילותן של קבוצות בארגונים.
בשיח שהיה לי לאחרונה עם מספר קולגות על דברים שמסייעים לפתיחות בקבוצה ציינה אחת המנחות, כנרת רוזנבלום, כי "הפתיחות קשורה מאוד לעמדה של המנהל בקבוצה", וכי "אם הוא מגיע בטוח ופתוח, תהיה לזה השפעה דרמטית על שאר המשתתפים בסדנה". וכמובן כי-הכנה טובה של המנהל- הן להקשבה, להכלת דברי העובדים, להעברת מסריו, לאופן השתתפותו ולפתיחות שלו- היא מפתח ליצירת פתיחות בקבוצה ובוודאי שגם בצוות/ביחידה לאחר מכן.
תפיסה זו אומרת כי כל סדנא צוותית היא בבעלות המנהל, כי לאחר הסדנא ימשיכו בעבודתם המשותפת ורצוי כי הסדנא תועיל לתקשורת, להבנה וליכולתם לעבוד טוב יותר ביחד.
חשבתי על כך שהיום זו הגישה המקובלת ובעיניי גם הנכונה והמקדמת ו"לא שמתי לב" כיצד ומתי קרה השינוי.
אז הלכתי לשאול את כנרת, מאחר וציינה כי הייתה ברגעים המכוננים בהם קרה השינוי, והנה תשובתה מאירת העיניים:
"בצה"ל במשך שנים רבות סדנאות המנהיגות בקורסי הפיקוד התקיימו בלי המפקדים בחדר. ההרכב איפשר באמת פתיחות גדולה ועבודה עמוקה, אישית וקבוצתית. אבל עם הזמן התחוור הפרדוקס: להוציא את המנהיגות מהחדר כדי שיהיה אפשר לדבר על מנהיגות? הבנו שהמפקדים מורחקים מהזדמנות חשובה ביותר לעסוק בפיתוח המנהיגות של הפקודים שלהם, ושהמהלך הופך את פיתוח המנהיגות לעניין ייחודי, מקצועי, מנותק מחיי היומיום ולא אחד המרכיבים החשובים, היומיומיים, הקבועים ביותר בתפקידו של מפקד.
היום אחרי כמה שנים של עבודה בצבא ושנים רבות של עבודה ייעוצית והנחייתית עם מנהלים בכירים וצוותי הנהלה באזרחות, אני מבינה שעבודה ללא סמכות ניהולית או פיקודית בחדר נכונה ל-peer groups, לקבוצות עמיתים, ולא לקבוצות אורגניות. אז זה עובד נהדר. אבל במקרים שבהם הקבוצה מנוהלת, המנהל לא רק חייב להיות חלק בלתי נפרד מהתהליך אלא להרגיש בטוח ומוביל בו.
אז, בצבא, לקח זמן לפתח את שיטת העבודה עם המפקדים בדרך ובאמצעותם. זה נכון, יש פגיעה בפתיחות, בסוג מסוים שלה, אבל זה הופך את הסדנה למקום שמחובר וניזון מהחיים עצמם, עם יתרונות המנהיגות וחסרונותיה, ובתקווה, מלמד את הצוות והמפקד לעבוד וללמוד טוב יותר יחד, גם מחוץ לסדנה. העבודה ההנחייתית נשענת אז עמוקות על עבודת הכנה יסודית ובלתי מתפשרת עם המפקד, איך להיות מפתח ומאפשר, להתמודד עם התנגדויות, לאפשר קולות שונים ועוד.
גם שנים אחר כך, היום, בעבודה הארגונית, חלק משמעותי ביותר מעבודות של פיתוח צוותי הנהלה, הוא העבודה עם המנהל - להכין אותו לסדנה, לעזור לו להיות במיטבו שם, מלמד, מאפשר, מעודד, חונך, אבל גם מוביל, מחליט, משפיע. המשמעות הרחבה, מעבר לסדנה, היא עזרה לצוות ולמנהל לפתח רובדים רבים בתקשורת ביניהם, שבהם הרובדים המפתחים, הקשובים, הסקרניים."
תודה לכנרת. http://kinneretrosenbloom.com/
מעת לעת אני פוגשת מנהלי משאבי אנוש המציעים שהסדנא הצוותית תהיה ללא מנהל הצוות/היחידה, עדיין מתוך גישה כי כך תתאפשר יותר פתיחות, ואם המשתתפים יביעו דעתם בפתיחות בקבוצה, ללא המנהל, ותיעשה עבודה משמעותית, עם התכנים שעולים, יוכל להיעשות שינוי לאחר מכן כשהמנהל יהיה נוכח.
ואני מציעה- לשקול היפרדות מאופציה זו.
גם בהמשך לדברים שהעלתה למעלה כנרת וגם מפני שעבודה עם המנהל מחוץ ובתוך הסדנא משמעותית מאוד להצלחת כל תהליך של פיתוח ובניית צוות.
יש מנהלים שהכנה טובה לסדנא תועיל להם מאוד ובעקבות כך לצוות, ושנוכחותם השקולה והמתוכננת בסדנא יכולה להוות בסיס לשינוי הניהול והשיח לאחר מכן.
יש מנהלים שהניהול שלהם מעיק ומכביד על חלק מהעובדים או על רובם- אלו יצטרכו הכנה ארוכה ומעמיקה יותר, הכוונה מובנית וסדנאות קצרות יותר, לעיתים יהיו רק מההכנה תוצרים מועילים לצוות ולעיתים גם זה לא יביא את השינוי המיוחל, בתוך הסדנא ומחוצה לה.
ולנו, המנחים, ייטב אם נזכור, בצניעות, מה שאמרה לנו אותה מחנכת לפני שנים רבות:
"חכמה גדולה- לכם אין על הראש את כל מה שיש לי ואתם לא מחלקים להם ציונים, בטח שתצליחו ליצור שיח פתוח, רגשי ומעמיק, אחר כך הם חוזרים אליי ואני נראית להם עוד יותר "מרשעת"."