הרבה ממה שאני יודעת על עולם הבלוגים נולד מההכרות עם יונית צוק ש"הבלוגריסטית" הוא שם המותג שלה.
ממנה גם שמעתי לראשונה על יום הבלוגים, החל ב- 31.8, מדוע? מפני שאם כותבים אותו כך: 3108 בפונט הנכון, כמובן, זה מזכיר את המילה blog.
מיונית גם אימצתי את הרעיון להקדיש ב"יום הבלוגים" פוסט להמלצות ופרגונים לבלוגים אחרים.
אני אוהבת לקרוא בלוגים, ובכל אתר שאני נכנסת אליו אני מחפשת את הבלוג.
קריאתם היא בעיניי דרך להכיר תפיסות עולם וגישות, ובאותה הזדמנות אני לומדת גם למי הם מפרגנים ואת מי מצטטים.
הייתה התלבטות קשה.
על אף ההמלצה, שהיא ממנהגי ה"חג", להמליץ על 5 בלוגים- יופיע כאן 6, ממש כדאי להכיר את כולם.
הנה הם לפניכם:
את אורה גזית הכרתי בפייסבוק דרך ההאשטאג המקסים:
#ככה_אני_מרגישה_לפעמים_ביום_ראשון ששווה לעקוב אחריו, תראו בעצמכם-
מישהו המליץ לי לבקר בטאלין וכך הגעתי לבלוג של אורה.
לטאלין טרם הגעתי, אך המשכתי לפוסט המשותף לה ולבתה על חאן יותם.
משהו בסיפור על המקום ומשהו בחיבור בינה לבין בתה דיבר אליי,
ואחרי הסיפור הזה כבר נשארתי. כמנויה. כל פעם מחדש מוצאת שהכתיבה והתצלומים הופכים את הקריאה לסוג של בילוי.
רציתי לחדש כיסא שהולך איתי כבר המון שנים. החיפוש הביא אותי לאביבית פורת בעלת הסטודיו שאליו נילווה בלוג: "סיפור כיסוי". השיטוט בבלוג, הסיפורים על מציאת הרהיטים שאותם היא משפצת ותמונות ה"לפני" ו"אחרי" שבו את עיניי ואת ליבי.
והכי שווה: אביבית גם מלמדת, בסבלנות, ברוח טובה ובנדיבות איך לעשות את זה לבד.
ההכרות עם הבלוג הסתיימה בכך ששיפצתי בעצמי את הכיסא בסדנא יומית אצלה.
עד היום אני מתיישבת עליו כולי גאווה וחיוך.
כמה שאני אוהבת את האיורים של רותו מודן!
בשיטוטי אחרי האיורים שלה הגעתי לבלוג קצר שהיה לה בניו יורק טיימס לפני 13 שנים.
קראתי אותו כבר מספר פעמים וכל פעם מגלה משהו חדש- בסיפורים, באיורים ובשילוב המקסים ביניהם. הנה דוגמא:
הבלוג של אלון עוסק ביזמות- על כל היבטיה.
מדי פעם מקדיש אלון פוסט יום הולדת לאישיות יזמית, שהטביעה חותמה או השאירה לנו מודל מוכר.
אל הבלוג של אלון הגעתי דרך פוסט יום הולדת על פארטו, שאת חוק ה- 20/80 שלו אני מכירה ומשתמשת בו בעבודתי בארגונים. הכישרון של אלון לחבר את המודל לקורונה ולתת מידע מרענן על פארטו הוביל אותי לקריאת פוסטים נוספים ולקריאה עקבית של הבלוג.
מנטורינג הוא נושא שבו אני מרבה לעסוק בעבודתי עם ארגונים. כל פעם שאני נחשפת למידע חדש על מנטורינג- אני מחפשת את הבלוג של אותה חברה בעיקר כדי להבין את הגישה שמסביבה נבנו דרכי המנטורינג שלה בארגונים.
זו חברת תוכנה המפתחת כלים טכנולוגים לתהליכי מנטורינג בארגונים. מעקב אחרי הבלוג של החברה עוזר להבין את הבסיס הרעיוני עליו בנויה התוכנה.
הם מהראשונים ששמו דגש על החשיבות של אחריות הנחנכים להצלחת תהליכי מנטורינג וגם מהראשונים שהציגו כבר לפני הרבה שנים את המנטורינג החדש, כפי שמופיע בתמונה הבאה:
מי שבנתה למעני את האתר שבו אתם קוראים כרגע את הפוסט, לימדה אותי כי דף ה"אודות" הוא מהותי ומרכזי בכל אתר. מאז אני מוחקת וכותבת מחדש את דף האודות שלי, מדי פעם, וקוראת בעיון את ה"אודות" בכל אתר.
זה מה שקראתי (וזהו חלק בלבד) כשהגעתי ל"סולידית":
"האתר מתיימר להציג מסגרת רעיונית ופרקטית שתאפשר לקוראיו לקחת אחריות אישית ולהגיע לעצמאות כלכלית בכוחות עצמם. בעולם חומרי וחומרני, חופש כלכלי הוא תמציתה של החירות.
מה תעשו בחופש הזה? לא באמת משנה לי.
לי יש משהו שלהם אין. לי יש זמן בשפע. את הזמן הפנוי שלי אני משקיעה בדברים שחשובים לי. אני מתנדבת, מציירת, מפסלת, רוכבת על אופניים, מתעמלת, שוחה, עושה קצת מוזיקה אלקטרונית, רוקדת, קוראת ספרים, כותבת בלוג, לומדת שפות, לומדת לתכנת, ובעיקר מנסה להיות הכי טובה במה שאני עושה."
לא הרבה פעמים התעצבנתי מבלוג, אבל הסולידית עצבנה אותי, בהתחלה, משהו בסגנון הכתיבה וגם בהמון סימני הקריאה.
למרות זאת, המשכתי לקרוא, ומאז אני קוראת אותה בהתמדה.
היא מעוררת אותי למחשבה, אני לומדת ממנה הרבה וגם מהמון התגובות שיש לכל פוסט שהיא מעלה.
אפילו למדתי לחבב אותה.
עד כאן ל"יום הבלוג" השנה.
יש כבר כמה בלוגים שמסקרנים ומענינים אותי כרגע, מעניין האם יופיעו כאן בשנה הבאה.