"רַצְתִּי, רַצְתִּי, וְנָפַלְתִּי, וּמַכָּה בַּיָּד קִבַּלְתִּי! אוֹי, כּוֹאֶבֶת הַמַּכָּה, אִמָּא, תְּנִי לִי נְשִׁיקָה!"
כך כתבה פניה ברגשטיין לפני שנים רבות, והמילים מוכרות לכול כתיאור ממצה של חוויית נפילה.
לפני מספר שבועות, במהלך שיטוט בירושלים, בעודי מציגה רעיון מאוד חשוב, נפלתי אפיים ארצה לעיניי עוברי אורח ונוסעים. חלקם עצרו ובחביבות רבה הציעו את עזרתם. לאחרון שביניהם אמרתי כי הכי יעזור לי אם יתעלם, שכן זוהי פדיחה, שלא לומר בושה, להשתטח כך באמצע הרחוב.
אחרי שניקיתי את כל השפשופים חזרו אלי כמה מהרגעים היותר מרתקים ומאתגרים במהלך שיעורי גאגא (שפת התנועה של אוהד נהרין) שבהם לקחתי חלק במשך כמה שנים.
כך נהגו לומר לנו המורים:
"Ignore balance, and if you fall, fall into the movement"
שם נחשפתי לראשונה לרעיון כי נפילה היא תנועה ומה שהופך אותה להתרסקות היא עצירת הנפילה. הרצון לאפשר לעצמי ליפול במהלך השיעור כחלק מהרחבת אפשרויות התנועה היה מפחיד ומוזר בהתחלה, ולאחר מכן מאתגר ומרגש.
על מנת לחזור ולהעמיק ברעיון מהפכני זה פניתי אל יערה מוזס, אחת המורות שאת שיעוריה אני זוכרת במיוחד ושאלתי אותה:
איך את מסבירה את הרעיון התנועתי הזה?
ויערה אמרה: "הרעיון הוא קודם כול להבין את הדפוסים שלנו כשאנחנו זזים, להבין שכל הזמן אנחנו בעצם "מחזיקים סתם".
למה הכוונה?
"אם אנחנו מבינים כי הרצפה שמתחתינו והשלד שלנו מחזיקים אותנו, ושבמעט מאמץ אנו יכול לתמוך בעצמנו וליצר תנועה בלי לחשוש מנפילה, נפתחות בפנינו אפשרויות תנועה רבות יותר. הרעיון הוא ליצור תנועה על ידי ויתור או בשפת הגאגא:
"To feel gravity slicing you". שפרושו " להקשיב לכוח המשיכה ברמה מולקולארית".
איך, כמורה, את מעודדת את התלמידים לאפשר נפילות?
"זה לא באמת ליפול, אלא להבין כי על מנת לאפשר תנועה צריך להקשיב לגרביטציה ואפילו הייתי אומרת "לתפוס טרמפ" על הגרביטציה ועל היעילות של הגרביטציה כדי לייצר תנועה חדשה. בעצם כל תנועה בנויה נפילות קטנות. הייחודיות של הגאגא היא, בין השאר ב- let go ועל ידי כך להיות זמין לתנועה, כל הזמן, בלי להחזיק ובלי להיזהר".
אכן רעיון מהפכני.
לאורך השיעורים התחברה, בשבילי, הלמידה הפיזית גם לעולמות רגשיים/מנטליים.
לעיתים אני מאתגרת עצמי לחבר נפילות אחרות, בתחומים נוספים בחיים, כסוג של תנועה, ומנסה להתרכז בתנועה הנולדת מהנפילה במקום בעצירה או בפדיחה או בבושה. כשזה עובד, זו שמחה רבה ואף סוג של הארה.
נראה שמה שלומד הגוף פותח מעברים חדשים ומיוחדים לראש. ממש שווה נפילה.