חגית זלצברג
25 דצמ 20152 דקות
פעמים רבות כשאני מתכוננת לסדנא, במגוון נושאים, ומשוחחת עם מנהל משאבי אנוש או מנהל היחידה לקראת הסדנא אני שומעת מהם בקשה, משאלה, כי במהלך הסדנא "אכניס להם (למשתתפים) מוטיבציה".
לעיתים כשאני מבקשת ללמוד על המשתתפים המגיעים לסדנא אני שומעת כי הם "חסרי מוטיבציה ומגיעים לעבודה בלי ברק בעיניים". כשנשאל את אותם משתתפים מדוע הגיעו לסדנא, יאמרו, לעיתים, כי אכן הגיעו "חסרי מוטיבציה וחסרי חשק ועשו זאת רק מפני שהמנהל הכריח אותם" .
ובנוסף, במהלך פגישות ייעוץ, אני שומעת לפרקים ממנהלים כי הם חייבים לעשות לצוות שלהם "שיחת מוטיבציה, לקרוא להם לסדר או לנער אותם".
ביטויים שגורים אלו מעלים כמה תהיות שמן הראוי להתעכב עליהן:
מהי המוטיבציה הזו?
האם חוסר חשק=חוסר מוטיבציה?
האם יש "מכשירי פלא" ל"הכנסת מוטיבציה"?
מוטיבציה, הקשורה למילה motion, מתארת קודם כל תנועה ועל מנת שתהיה תנועה נחוצים לנו אנרגיה ונחוץ לנו זמן- בלעדיהם לא תתרחש כל תנועה. לאור זאת, ברור כי כאשר עובד נע מביתו לעבודה, מביתו לסדנא, בעת עבודתו-אל המנהל או אל הלקוח, יש לו מוטיבציה- אחרת לא הייתה מתרחשת התנועה.
מנין מגיעה האנרגיה המניעה?
לכל אחד "תחנות תדלוק" אישיות משלו. ביניהן, גם עמדת התדלוק: "בשביל מה לי להסתבך אתו (המנהל)?", לדוגמא, דלק שיוצר תנועה מהירה ביותר- גם לסדנא, לא פחות מעמדות התדלוק: "רצון לקידום" או "סקרנות ללמידת תפקיד חדש".
כדאי שנכיר בכך כי מתחת למטרייה הענקית של המוטיבציה כ-תנועה הנולדת מאנרגיה, חיים להם בכפיפה אחת- חשק וכעס, התלהבות ו"פרצוף חמוץ", התרגשות, סקרנות ושיגרה.
כל אלו סוגים של מוטיבציה.
היכן אנו מתחילים ל"הסתבך"? כאשר אנו רוצים להניע אחרים ולקבוע את כיוון התנועה וגם את אופייה ומסתבר כי לעובד יש כיוון והלך רוח משלו.
"אם אתה עושה את זה עם פרצוף חמוץ עדיף שלא תעשה"- האומנם?
"אני רוצה שזה יבוא ממנה, אם אני צריכה להזכיר לה זה כבר לא שווה"- האומנם?
אז אם זה כה אישי ולכל אחד "דלקים" משלו- האם אפשר בכלל להניע אחרים?
בוודאי שכן.
קודם כל- מתפקידנו לסמן את הכיוון ולסייע בבניית הפעולות הרלבנטיות.
אפשר להניע כאשר לעובד יש עניין לקחת אותנו בחשבון ולהיות סקרן או שהוא מזהה תועלת בכיוון שאנו מסמנים/מציעים.
אפשר להניע כאשר מזהים את "עמדות התדלוק" של העובד וקושרים את המשימה לאחת או יותר מ"עמדות תדלוק" אלו.
וגם- אפשר להניע, אם מוותרים על הרצון שכל תנועה תהיה עם חשק והתלהבות ומוכנים לקבל, אפילו בחיוך, את כל סוגי המוטיבציה.
מה שיסייע בכך הוא זיכרון אחד בו האמירה:"לא הייתה לי ברירה" תפקדה כ"עמדת התדלוק" שלנו.