"המנהל/ת, משעמם לי"



"הגיעה אלי עובדת ותיקה, עם קביעות. בעקבות שינויים שנעשו ביחידה שבה היא עובדת, הרגישה שנדחקה לשוליים של העשייה, אינה מוערכת עוד ואינה מהווה מוקד ידע כפי שהייתה, ובפיה טענה לארגון: "את החיים שלי אני נותנת למקום הזה ובהינף יד נהייתי לא חשובה כמו קודם, ככה אתם מעריכים את מי שנותנים פה את הנשמה?". והלכה. "אני חייב לעשות משהו", הוא אומר, "יש לה עוד הרבה שנים עד לפנסיה ואי אפשר לעבוד כך עם המרמור הזה. חייב לעשות משהו". "והיא?" שאלתי, "מה היא חייבת לעשות?" "היא?" הוא הביט בי בתמיהה, "היא כבר עשתה, היא הציפה את זה כלפי מעלה". הנה אסוציאציה המלווה אותי מאז השיחה הזו ודומות לה שהיו לי בעבר: עכשיו קיץ. החופש הגדול. הורים רבים שומעים מדי פעם מהילדים: "אימא/אבא משעמם לי". האם גם במצב זה מסתיים תפקידו של הילד כי "הוא הציף את זה כלפי מעלה?". אצלי, לדוגמא, ובודאי אינני היחידה,ממש לא. הן משום שלתפיסתי, שעמום הוא לעתים דבר מבורך והן משום שאינני תופסת את תפקידי כ"אמרגנית עניין ושעשועים". עם זאת, אני לוקחת את הקובלנה לתשומת ליבי, ובוחנת אפשרויות שונות. כמי שמאמינה כי אסוציאציות מסייעות לנו להבין מסרים עוד בטרם גיבשנו אותם ובטרם התבהרו לנו, אני רוצה להתעכב ולהרחיב כיוון זה, כי יכול לשפוך אור גם על הסיפור אתו התחלנו: רוב הארגונים בנויים במבנה היררכי, ומבנה כזה מזכיר לרבים מהעובדים את המבנה ההיררכי הראשוני שבו התנסו- המבנה המשפחתי. זיכרונות אלו משפיעים על האופן שבו כל אחד ואחת מתנהלים בארגון, לא רק ביחס להיררכיה אלא גם לדוגמא - בעבודת צוות.

וכך, כאשר עובדים חשים שנעשה להם עוול, שהם קופחו, שהם חווים שעמום או מיצוי בתפקידם, הם יבחרו לפעול כפי שנהגו מול הסמכות הראשונה שהכירו ו"יציפו את זה כלפי מעלה" מתוך ציפייה כי "הלמעלה", שבעיניהם יצר את המצב, לבטח יודע כיצד לפתור אותו.

ותפקידם? "לאשר או להדוף" את הפתרון.


פעמים רבות הם גם פוגשים מולם דמויות סמכות שאף הן מכירות היררכיה מהבית וממהרות לקחת אחריות בלעדית על תיקון המצב. תגובה כזאת מצמצמת את מרחב הפתרונות, ומקבעת תפיסה שלפיה לעובד יש מעט מאוד אחריות, אם בכלל, על איכות חייו בעבודה; איכות חיים, שיכולה להיווצר, בין השאר, על ידי הבנה של הכיוון שאליו הולך הארגון, או הבנה מדוע יש צורך לבצע שינויים, גם כשאינם מיטיבים בטווח הקצר עם כל עובד ועובד.

שווה לנסות דרך אחרת: לראות את העובד כשותף, בוגר, בעל חלק משמעותי ביצירת המציאות שבה הוא עובד, ולעשותו שותף לחשיבה וליישום הפתרון. לכבד את פנייתו, ולהיות אמפטי לתחושותיו, אך להציע לו לחשוב ביחד על פתרונות אפשריים. לדוגמה: "זה אכן לא פשוט כשקורים שינויים שאינם נוחים לנו או אינם מקדמים אותנו כפי שרצינו. בוא נגדיר ביחד את הבעיה כרגע, ולאחר שנסכים עליה יחשוב כל אחד מאתנו על דרכים להתמודד אתה/לפתור אותה בצורה נכונה".


0 צפיות

@ 2015 Hagit Saltzberg | חגית זלצברג | הנחייה. חניכה. ליווי | פרטים. קבוצות. ארגונים

All Images taken from faciepopuli.com  |  Design by yoti  with Wix.com

  • Facebook Social Icon
  • LinkedIn Clean
  • YouTube Clean