"זה ממש לא מה שאמרתי"


המגורים בבתים משותפים, בחצרות סמוכות זו לזו מזמינים חיים קצת מציצניים.


דברים שיפה להם הפרטיות חוצים את מרחבי הבית הפרטי

ומבלי משים נהיים נחלת הכלל.

ככה סתם, בעת השקיית העציצים

מתעופפים להם בין העצים משפטים שנאמרו

בדלתיים סגורות אך בחלונות פתוחים לרווחה.

כך למדתי על ההוא שאין מזכירים את שמו אך קרוי "אידיוט",

על הילדה שהודיעה קבל עם ושכונה כי "תמיד ידעתי שאת, אמא, לא אוהבת אותי, עכשיו אני יודעת שזה גם אתה, אבא".

ועל עורכת הדין שמנהלת במסירות רבה ענייניהם של חסרי ישע, בהתנדבות, באנגלית רצוצה ובשעות מאוד מאוחרות תוך שהיא צועדת ומעשנת בחצר שבין הבניינים.

מאחר שהעבודה בחצר מאוד נעימה, מרגיעה ומתרחשת מדי יום, כמעט,

שמתי לב למשפט שחוזר באופן גורף בשיחות רבות:

"זה ממש לא מה שאמרתי".

בין שותפים, בין זוגות, בין ילדים בחצרות, בינם לבין הוריהם ועוד.

וכמי שמרבה לקחת חלק בשיחות בתוך ארגונים- ללא ספק גם בין כל סוגי הממשקים בתוך הארגון.

"זה ממש לא מה שאמרתי", מגיע מיד אחרי "האשמת" הדובר במשמעות המיוחסת לדבריו, או בתחושות לא נעימות שיצרו דבריו, וכעת, כשהוא מופתע, עליו להתמודד עם עלבון, פגיעה וכעס שנלווה אליהם.

ומה מסתבר, כשממהרים לומר "זה ממש לא מה שאמרתי"?

שלכולנו, גם לי, נדמה, שאם רק נדייק את מה שאמרנו,

נסביר שוב, נאמר במילים אחרות מיד יהיה תיקון וכל הרגשות הלא נעימים ייעלמו להן.

נדמה לנו, שאם התעוררו רגשות לא נעימים מקורם באי הבנה, שמיד תתוקן, במילים חדשות או ישנות, ואפשר יהיה להמשיך בשיח כפי שרצינו.

אני בספק שאכן כך.

מוצאת שוב ושוב כי מתנגן בראשי שירם של ה-animals:

But I'm just a soul who's intentions are good Oh Lord, please don't let me be misunderstood

אחרי הקשבה, לשיחות דומות, גם שלי, ולחלקי שיחות בחצר ובארגונים מסתברת אמת אחרת:

הרצון לתקן ולהסביר שוב, רק מעמיק את הנתק ואת הרגשות הלא נעימים.

אולי מפני שיש בכך התעלמות מהתחושות, ואפילו סוג של האשמה:

"לא מספיק שעֻוותוּ דְבׇרַיי אתה גם "מתיר" לעצמך לכעוס על משהו שממש לא אמרתי."


אז אולי יש דרך טובה יותר, גם אם קצת יותר מאתגרת-

להכיר בכך כי דברים שאנחנו אומרים, עם כל הכוונה הטובה, לא תמיד מובנים כפי שרצינו.

להכיר בכך כי דברים שאנחנו אומרים, עם כל הכוונה הטובה, מעוררים לעיתים,

אצל אחרים תחושות לא נעימות.

אם נכיר בכך ונקבל את זה, נוכל אולי לומר:

"צר לי שהתעוררו הרגשות האלו, מה הבנת מדבריי?"

או: "צר לי שכך את מרגישה, את רוצה לברר איתי משהו לגבי מה שאמרתי?"

שווה ניסיון, כשזה עובד זו הקלה גדולה, המאפשרת להמשיך את השיח.

134 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול