אז מה עם המוטיבציה בימים אלו?


הפוסט הזה נכתב בלי הרבה חשק.

יש לי מיני מחשבות על מוטיבציה בימים אלו, אך המעבר ממחשבות, שיחות, העלאת הגיגים לכתיבת פוסט נעשה עם מעט מאוד התלהבות.

"אז איך בכל זאת התיישבת,את מקציבה לזה זמן ומתעקשת להשלים את המלאכה?" אני שואלת את עצמי.

"כי כדאי לי" עצמי עונה לי. "בחרתי לדבר על זה השבוע (הזמנה למטה) וזהו פתיח ראוי,

ובכלל זה נושא מאוד מסקרן, מטריד ורלוונטי בכלל ובימים אלו בפרט.

כל פעם כשאני שומעת שאומרים, לדוגמא: "לעובדים שלנו ממש אין מוטיבציה לחזור לעבודה או לחזור למשרדים"

אני אומרת: יאללה, אמנם כבר כתבתי על זה פעם (ממש כאן )אך תמיד אפשר לומר שוב משהו על ההבדל בין חשק למוטיבציה."

הנה זה: מוטיבציה, הקשורה למילה motion, מתארת קודם כל תנועה ועל מנת שתהיה תנועה נחוצים לנו אנרגיה ונחוץ לנו זמן- בלעדיהם לא תתרחש כל תנועה. לא במקרה מוטיבציה בעברית היא הנעה.

לאור זאת, ברור כי כאשר עובד מפנה זמן לעבודה, מראה תפוקות ואפקטיביות, עומד בלו"ז ומתייצב לשיחות צוותיות- במיוחד בזום, יש לו מוטיבציה- אחרת לא הייתה מתרחשת התנועה, גם כשהוא עושה זאת ורוטן, מדי פעם, או גם כאשר הוא אומר כי היה מעדיף להמשיך לעבוד מהבית- יש אנרגיה שמניעה את העבודה- ואף שאיננה מניעה את האיש למשרד לא נכון לומר שהוא "חסר מוטיבציה".


כדאי שנבחין גם בין סוגי האנרגיה השונים.

מנין מגיעה האנרגיה המניעה? לכל אחד "תחנות תדלוק" אישיות משלו. בימים אלו- הידיעה כי אתה עובד חיוני מהווה "דלק" חזק מאוד, יש מי שהסקרנות מניעה אותו, יש מי שהצורך בהתפתחות הוא הדלק שלו, יש מי שהרצון להוכיח עצמו מניע אותו, יש מי שתסכול מניע אותו ויש מי שבשביל "לא להסתבך עם המנהל" מוכן לנוע ולהגיע להרבה מקומות.


כדאי שנכיר בכך כי מתחת למטרייה הענקית של המוטיבציה כ-תנועה הנולדת מאנרגיה, חיים להם בכפיפה אחת- חשק וכעס, התלהבות ו"פרצוף חמוץ", התרגשות, סקרנות ושיגרה. כל אלו סוגים של מוטיבציה. כל אלו מתועלים על ידי העובד למקומות המועילים לו והנתפסים על ידו כמיטיבים עימו.

לא תמיד כיוונים אלו הולכים יד ביד עם צרכי הארגון,ולא תמיד האנרגיה המניעה "נראית" לנו.

"אם אתה עושה את זה עם פרצוף חמוץ עדיף שלא תעשה"- האומנם?

"אני רוצה שזה יבוא ממנה, אם אני צריכה להזכיר לה זה כבר לא שווה"- האומנם?

אז אם זה כה אישי ולכל אחד "מיני דלק" משלו- האם אפשר בכלל להניע אחרים? בוודאי שכן.

לדוגמא, אחד הדברים שהעסיקו מנהלים רבים בתקופה האחרונה היה: כיצד לשמור על קשר עם העובדים בבית או עם אלה שהוצאו לחל"ת.

ההבנה הייתה כי הקשר וההתענינות באדם חשובה בכלל ולהמשך עבודתו בפרט, זהו "דלק" מניע חשוב ביותר, ליחיד וגם לארגון. אפשר ומאוד רצוי להמשיך ולגלות עניין ואכפתיות כלפי העובדים, גם כשהנסיבות משתנות, ה"דלק" ללא ספק ייצור את ההנעה.

עוד על עניינים אלו, כולל דוגמאות- מה מניע והיכן אולי כדאי לוותר על הנעת אחרים-

בשיחה המשודרת בחמישי הקרוב.

הנה ההזמנה:


0 צפיות

@ 2015 Hagit Saltzberg | חגית זלצברג | הנחייה. חניכה. ליווי | פרטים. קבוצות. ארגונים

All Images taken from faciepopuli.com  |  Design by yoti  with Wix.com

  • Facebook Social Icon
  • LinkedIn Clean
  • YouTube Clean